בוגרות מכללת BPM, ספיר וינר וקרן קיטי, מצליחות לבלוט על פני דיג’יים מוכרים אחרים בסצינה ועושות את זה נכון. דיברנו איתן כדי להבין איך זה להיות אישה בתעשייה, איך משלבים קריירת לילה עם חיי יום ומה הן לקחו איתן לחיים מהמכללה.
ספיר וינר
הבוגרת הראשונה שנכיר לכם היא ספיר וינר, בת 27 מפתח תקווה. ספיר היא אם חד הורית לילד בן 7 שעלה השנה לכיתה א’, עובדת בתחום השיווק ביום ומתקלטת בלילה. ספיר נכנסה לחיי הלילה כבר לפני כמעט 10 שנים, התשוקה שלה למוזיקה משכה אותה ללמוד קורסים שונים במסלול EMP של המכללה כמו קיובייס, סינתזה ותיאוריה, והיא ממשיכה ללמוד להכיר את המוזיקה מכל הצורות, הגוונים והביטים שלה עד היום. החלום שלה הוא לכבוש את הבמות הגדולות ולהתמקם כאומנית בחו”ל.
איך התחלת לעשות מוזיקה?
מאז שהייתי ילדה קטנה הייתי תמיד צמודה לעמדות של הדיג’יים. תמיד נשמתי מוזיקה, עד שביום בהיר אחד החלטתי שאולי אני צריכה לקחת את הדברים לידיים ולהכנס לעניינים. ממש בלי לשים לב דברים התחילו להתגלגל, עד שהלכתי לפגישה אקראית במכללה. ברגע שנכנסתי למכללה וטיילתי בה ישר הרגשתי שזה באמת הכיוון שלי. הלכתי עם הבן אדם שעשה לי סיור בכל המכללה והחלטתי שאני הולכת על קורס קיו בייס, אחרי שסיימתי אותו הבנתי שזאת רק ההתחלה והמשכתי ללמוד גם קורסים אחרים. עכשיו אני לומדת גם לנגן פסנתר בלי קשר לזה, אני עד היום עדיין לומדת את המוזיקה שמסביבי.
איך הטכניקות שלמדת במכללה עוזרות לך בקריירה היום?
כל מה שלמדתי עוזר לי המון. עשיתי קורסים מתוך מסלול EMP, זה השאיר אותי עם הרבה ידע להתמודד איתו בעבודה בבית לאחר מכן. יישמתי מה שלמדתי ומהר מאוד התחלתי לנגן בהמון מקומות ברחבי כל תל אביב, ארגנתי מסיבות וערבים שהיו רק שלי או שלי ושל חברים שלי. מצאתי את עצמי מנגנת בליינים קבועים ובאמת שאין לי תלונות על שום דבר – מהרגע שנכנסתי לזה, תמיד הגיעו הזדמנויות.
בתור אשת קריירה שעובדת גם ביום וגם בלילה ובנוסף להכל היא גם אם חד הורית, הרגשת שקשה לך יותר להשתלב תעשיית המוזיקה?
אני חושבת שאישה מוסיפה המון צבע בעמדה, דמות נשית זה קצת מגוון וגורם לאנשים לפתוח עיניים יותר, מעניין יותר ואפילו מרענן. אני הרבה פעמים מביאה איתי מוזיקה עם טאצ’ יותר סקסי, ווקלי ונשי, זה משהו שמאוד מיוחד. לא מרגישה שהיה לי יותר קשה להשתלב בגלל שאני אישה, תמיד החשבתי את עצמי ישר בתור מפיקה פעילה ופשוט עבדתי. כמובן, זה לא פשוט לעבוד כל היום ואז לצאת לתקלט בערב, את צריכה לקום בבוקר עייפה וגם לדאוג לילד. את צריכה לצאת לבלות, ללכת להופעות, לשמוע אומנים שמגיעים מחו”ל, לראות פסטיבלים ברחבי העולם – את צריכה להמשיך לשאוב השראה ולגרום לעצמך לרצות לעשות דברים משלך.
למה היית ממליצה לאנשים ללמוד דווקא במכללת BPM?
קודם כל, סגל המורים המדהימים. כל אחד סופר מקצועי בתחומו בצורה אדירה, הם עוזרים לך בכל כיוון שאת צריכה. זכיתי להרבה שעות תרגול ואולפן, מבחינתי הייתי באה ולומד שוב שוב עוד קורסים ועוד דברים. לא היה נמאס לי מלבוא למקום הזה, הייתי מאוד נהנית. בנוסף גם הכרתי שם כל מיני אנשים שמתרגלים איתי, רכשתי כל מיני קשרים עם אנשים מהתחום.
קרן “קיטי” אורבך
בוגרת BPM השנייה שלנו היא קרן אורבך, בוגרת קורס DJ אבל אולי אתם מכירים אותה בתור דיג’יי קרן קיטי. מהרגע שנכנסה לעבוד בתור דיג’יית פעילה, קרן מצאה את עצמה מנגנת בכל מועדון בכל רחבי תל אביב והיום היא כבר מנגנת ברחבי כל הארץ. קרן החלה כברמנית וסלקטורית במועדונים, יצרה קשרים עם האנשים הנכונים ובסופו של דבר יצאה בהכרזה כי היא רוצה לעבור להיות הבחורה שעומדת מאחורי העמדה. את הכינוי קיטי היא קיבלה בבית הספר בגלל אהבתה הגדולה לדמות האהובה וגם לצבע הורוד.
מה מהטכניקות שלמדת במכללה עוזר לך עד היום?
למדתי לפני המון שנים וכשלמדתי עבדנו שם על דיסקים, הציוד שעבדנו עליו. התחלנו ממש מנקודת האפס, לא מפטיפונים אלא דיסקים וזה משהו שמאוד עוזר בטכניקה כי אז ברגע שאת עוברת למחשב את מבינה הכל הרבה יותר טוב ובצורה חלקה. בנוסף גם זה שהמורים גרמו לי להיות חדורת מטרה וגרמו לי להבין שזה המקום שלי, שאני מסיימת את הלימודים וישר מתחילה לעשות כסף. הבנתי שזה לא חרטא, לא סתם תחביב.
מה רגע השיא שלך בקריירה עד היום?
בשבילי רגע שיא זה כל מקום שאמרתי שאני רוצה לנגן בו והגעתי אליו. למשל יצאתי לנגן במועדון הוואליום כשהוא רק נפתח, הסתכלתי על העמדה ואמרתי שאני עוד אגיע אליה. בעונה הבאה כבר הגעתי לשם, לא כי דפקתי מרפקים או נדחפתי, אלא דווקא כי ניסיתי והתמדתי, כי הצבתי לעצמי מטרה והחלטתי שאני מגיעה אליה. כל עוד זה אפשרי את עושה כל מה שאת רוצה בחיים. הגשמתי המון בשנים שבהן אני מנגנת. אני פשוט רוצה להמשיך להתפרנס מזה כמו עכשיו, להפוך משהו שאת אוהבת למקצוע רציני זה מתכון לאושר.
גם היום בשנת 2016 רוב הדיג’יים הם גברים. הרגשת שהיה לך קשה יותר להכנס לסצינה כאישה?
מה שחשבתי שיקרה ומה שבאמת קרה היה מאוד שונה. חשבתי שאולי יהיה קשה, אבל דווקא הדחף הזה שהגיע בגלל שהמקצוע הזה הוא מקצוע של גברים הצית אותי, זה משהו שאני אוהבת. מי אמר שלסחוב ציוד ולחבר כבלים זאת עבודה של גברים? זה חלק מהעבודה אבל המקצוע עצמו הוא לעמוד על העמדה עם ביטחון וידע מקצועי שלמדת, אתה צריך להיות מקצועי, זה לא משנה אם אתה גבר או אישה, כי המסיבה מסתמכת על הדיג’יי. אם יש מלצר אחד פחות המסיבה יכולה להתקיים, בלי דיג’יי אין מסיבה, בין אם זה גבר או אישה.
למה היית ממליצה לאחרים ללמוד במסגרת כמו המסגרת בה למדת?
אהבתי מאוד את שיטת הלימוד, אין דיסטנס בין המורים ומתי שהייתי צריכה תמיד כולם היו זמינים בשבילי, המורים דיברו בגובה העיניים. אפילו רציתי ללמד במכללה לפני זמן מה כי הרגשתי שאין כמו להעביר את החומר שלמדת הלאה בצורה טובה במקום שבו למדת את הכל אבל בסוף זה לא הסתדר. הכרתי במכללה המון אנשים ויצא לנו לנגן ביחד במועדונים בהמשך הדרך וכל אחד מאיתנו התפתח לכיוון שלו, זה משהו שמאוד כיף לראות ולחוות.
רוצים ללמוד להיות DJ? לחצו כאן
