הריוורב (Reverb) הוא אחד מהאפקטים הפופולאריים ביותר בעולם המוזיקה, וניתן למצוא בו שימושים שונים ומגוונים אשר משתנים ע”פ הז’אנרים המוזיקליים. במדריך נפרט מהו הריוורב, מה הפרמטרים השונים בו וכיצד מומלץ להשתמש בו.
מעוניינים בלימודי סאונד והפקה מקצועיים? לפרטים על מסלול BSP המקיף להפקה מוזיקלית במכללת BPM
מה זה ריוורב (Reverb)?
ריוורב הינו אפקט אשר מטרתו היא לדמות סאונד של חלל מסוים על תכונותיו האקוסטיות. הריוורבים המודרניים עושים זאת ע”י שימוש בטכנולוגיה מבוססת אלגוריתמים, אשר מבצעת החזרים (Reflections) למידע אשר עובר דרך הריוורב, ובכך נותנת לאותו סיגנל את התחושה כי הוא נמצא בחלל שונה מהאחד בו הוקלט.
ריוורב, היסטוריה
השימושים הראשונים בריוורב נעשו בצורה די מאולתרת. בהרבה אולפנים היה ניתן למצוא חדר מאוד מהדהד, אשר היה נקרא Echo Chamber. המפיקים וטכנאי הסאונד של אז היו מנצלים את אותם חדרים כדי ליצור את אותו אפקט מדובר: הם היו משיגים את האפקט ע”י נגינה של המידע שרצו להעביר דרך האפקט עם רמקול בצד אחד של החדר, ובצידו השני של החדר היה מיקרופון אשר היה מתעד את המידע כפי שהוא מהדהד בחדר. דוגמה מעניינת לכך ניתן לשמוע בשיר ‘The Boxer’ של Simon & Garfunkel, שם הם השמיעו את הקלטת תוף הסנייר שלהם דרך פיר מעלית כדי להשיג את הריוורב שניתן לשמוע בפזמון (1:01)
Simon & Garfunkel – The Boxer
עם השנים נוספו צורות שונות נוספות להשגת האפקט, מבין השאר ריוורב פלטה (Plate Reverb), אשר היה מושג ע”י נגינה של המידע דרך פלטה גדולה אשר הייתה מהדהדת, או ריוורב קפיצי (Spring Reverb), אשר היה מבצע פעולה דומה באמצעות העברת המידע דרך קפיץ אשר בצידו יש פיק-אפ (מיקרופון מגע קטן) והפך לאייקוני בקרב גיטריסטים במיוחד בז’אנר ה-Surf Rock, עד שבסופו של דבר הגיעו לריוורב הדיגיטלי מבוסס האלגוריתמים שהגיע בצורת אפקט כפי שהוא נמצא בשימוש היום.
דוגמה לשימוש בריוורב קפיצים: Hank Marvin – Wonderful Land
סוגי ריוורב
לאותם ריוורבים ישנים היה סאונד ייחודי, שלאחר ההתפתחות הטכנולוגית שהביאה איתה את הריוורב הדיגיטלי (אשר מגיע לרוב בצורת פלאגינים ולא בהכרח כיחידה קשיחה חיצונית), נשאר הצורך באותם ריוורבים. לכן המושגים Spring ו-Plate נפוצים מאוד כיום, שכן המון ריוורבים דיגיטליים גם היום יהיו בעלי הדמיות של אותם סוגי ריוורב, עקב הסאונד הייחודי ששונה עד מאוד מסאונד של ריוורב דיגיטלי.
בנוסף, הריוורב הדיגיטלי הביא איתו אופציות חדשות וסאונדים שזכו גם הם לכינוי שבא לאפיין אותם, כדוגמת ריוורב היכל (Hall Reverb) או ריוורב חדר (Room Reverb), אשר באים לתאר את התחושה שהסאונד מביא איתו לסיגנל שעובר דרכו.
טכנולוגיה נוספת שנוצרה בעידן הריוורב הדיגיטלי היא ריוורב הקונבולוציה (Convolution Reverb). מדובר בריוורב שהאלגוריתם שלו מבוסס על חללים אמיתיים שדגמו את תגובת ההדהוד שלהם ע”י שיטות שונות כמו יריית אקדח מרוצים, אשר דרכה תיעדו את זמני ההדהוד שלהם (Impulse Response).
Reverb, פרמטרים
הריוורב מחולק לשני חלקים עיקריים: החזרים מוקדמים (Early Reflections) וזמן הדהוד (Reverberation). ההחזרים המוקדמים יישמעו בד”כ כמו העתק\ים נאמן\ים יחסית לסאונד של הסיגנל המקורי, ומיד לאחר מכן זמן ההדהוד שיישמע כמו זנב ארוך שנשמע כמו הד. השליטה בסאונד של הריוורב נעשה דרך מספר פרמטרים נפוצים שאותם נראה ברוב הריוורבים:
Pre-Delay
פרמטר זה ייקבע כמה מרווח זמן יהיה בין הסיגנל עצמו לריוורב שלו. הפרה-דיליי שולט בתחושת הקרבה של המקור אלינו בתוך החלל, כלומר פרה-דיליי קצר (עד 30 מילי-שניות) ייתן תחושת ריחוק מהסיגנל לעומת פרה-דיליי ארוך (50 מילי-שניות ומעלה) אשר ייתן תחושה כי הסיגנל נמצא קרוב אלינו בתוכו.
באופן כללי מומלץ שיהיה פרה-דיליי עם נוכחות מינימלית, שכן פרה-דיליי שעומד על 0 מילי-שניות מאבד טיפה את הפואנטה של הריוורב.
Decay/Reverb Time/Tail
פרמטר זה ייקבע את אורך הזנב של זמן ההדהוד (החלק העיקרי השני בריוורב, זוכרים?). ככל שזמן ההדהוד יהיה ארוך יותר, כך התחושה תהיה שמדובר בחלל גדול יותר.
שימו לב שהפיתוי הכי גדול הוא לשים זמני הדהוד ארוכים, שכן זה נשמע יפה לכשעצמו. אך מדובר בסכנה פוטנציאלית למיקס במידה ונרצה אותו נקי ופאנצ’י, לכן יש לשים לב מאוד למה אנחנו עושים הפרמטר הזה.
חשוב לציין שמצד שני הרבה מאוד ז’אנרים (פסיכדליה, Shoegaze, Ambient וכו’…) מבוססים על זמני הדהוד ארוכים והם הכרחיים לסאונד של הז’אנרים האלה. רק שימו לב שאתם עושים זאת בחוכמה.
Diffusion/Depth
פרמטר ה-Diffusion (פיזור) אחראי על תחושת ההבדלה\איזון לבין ההחזרים המוקדמים לזמן ההדהוד. הפרמטר הזה בעיקר יישנה את הסאונד של הריוורב בתמונה הגדולה, לכן חשוב לשחק איתו במטרה להשיג סאונד יותר אידיאלי למה שאתם מחפשים.
Width
הרוחב משפיע על הפריסה הסטריאופונית של הריוורב. רוחב גדול ייפתח את הריוורב לסטריאו רחב שייגרום לערוץ להתפרס על רוב תמונת המיקס, בזמן שרוחב על 0% אמור לתת ריוורב שהוא במונו.
שימו לב שריוורב במונו הוא משהו שלפעמים נרצה, שכן פריסה סטריאופונית של הריוורב עלולה להעמיס על המיקס, ולפעמים רק נרצה את הסאונד של הזנב מהריוורב, ובהרבה מקרים ריוורב במונו יכול להתאים מאוד.
Size
הגודל, בדומה לפיזור, משפיע בעיקר על הסאונד של הריוורב דרך משחק עם האלגוריתם שלו. השתמשו בו לשינוי צבע, לרוב הוא ישפיע, כשמו, על תחושת הגודל של החדר.
Damping/Hi-Lo Freq
תהליך שמאוד נהוג לעשות עם ריוורב הוא לעצב את הסאונד של עם EQ. כמו שנשתמש ב-EQ כדי לחתוך תדרים נמוכים וגבוהים לדוגמה מערוצים אשר אנחנו מרגישים כי אינם צריכים אותם, נעשה אותו דבר עם ריוורב, שגם בו התדרים המאוד נמוכים והמאוד גבוהים עלולים לרוב ליצור תחושה של עומס שאינה רצויה במיקס.
את ה-EQ בדרך כלל מומלץ לעשות בנפרד לפני הריוורב עצמו בערוץ השליחה, אך מספר ריוורבים מאפשרים זאת באופן מובנה וגם זה יכול להיות בסדר.
איך מומלץ לעבוד עם ריוורב?
בריוורב, כמו ברוב הכלים, חשוב לדעת מה אנחנו רוצים ממנו כבר לפני השימוש. אומנם השימוש העיקרי של ריוורב היא תחושת החלל, אך לפעמים כל מה שנרצה ממנו זה את הצבע שלו, הזנב שלו או כל תכונה אחרת אשר עלולה לשנות דרסטית את הצורה בה ניגש אל הריוורב.
Reverb בשליחה מול אינסרט
השינוי באפקט בין ריוורב שנמצא באינסרט (ובכך בא על חשבון הסיגנל המקורי) אל מול ריוורב שמתבצע בשליחה הוא דרסטי, וחשוב להבין אותו.
ריוורב באינסרט, גם אם עדין, באחוזי Dry/Wet גבוהים יעשה שינוי משמעותי לצבע של הסיגנל. לשינוי הזה יש יתרונות וחסרונות, ע”פ טעמכם האישי, אך חשוב לדעת כי בדרך כלל עלול לפגוע ב”חספוס” שיש לסאונד, ובכך גם בפאנץ’ שלו. מצד שני, הריכוך הזה יכול להיות אפקט שנרצה. רק חשוב לדעת שאת אותו אפקט לפעמים ניתן להשיג ע”י שימוש בקורוס (Chorus) או פלנג’ר (Flanger).
מצד שני, לריוורב בשליחה יש יתרון משמעותי על ריוורב באינסרט, והוא היכולת לעצב את הריוורב בערוץ השליחה ללא שינוי של הסיגנל המקורי. כפי שהזכרנו מקודם, כאשר ברירת המחדל היא שימוש מסוים ב-EQ כדי לעצב את הסאונד של ה-Reverb, השליחה בהרבה מקרים תהיה ברירת מחדל.
עבודה בסולו מול כל המיקס
שם המשחק בריוורב היא לא כיצד הוא נשמע בפני עצמו, אלא כיצד הוא עובד עם שאר האלמנטים במיקס וכמה הוא גורם לסיגנל להישמע כאילו הוא “שייך” למיקס. אם אתם מחילים ריוורב ולא מרגישים שהאלמנט פתאום נטמע בתוך המיקס, תחזרו לפרמטרים הבסיסיים כמו Decay, כמות שליחה או Dry/Wet ותראו מה קורה. לפעמים הריוורב הטוב ביותר שערוץ יכול לקבל זה ריוורב שלא שומעים, אבל מרגישים!
ריוורב (Reverb), סיכום
הריוורב אפקט יפהפה, שנראה כי קשה לטעות איתו, אך הוא אחד מהמקומות בו מתחילים עושים הרבה טעויות. חשוב לציין, כעיקרון מנחה לריוורב – השתמשו בהרבה פחות ריוורב ממה שנראה לכם שצריך! הפוקוס הוא זמני זנב קצרים, אחוזי שליחה נמוכים יחסית, ועוצמות עדינות, במיוחד כשמדובר במיקס שאתם רוצים שיהיה פאנצ’י. לכו עם הגישה הזאת עד שאתם מרגישים כי הבנתם מה האפקט של ריוורב עושה בתמונה הגדולה, ובתמורה תקבלו כלי חזק מאוד לארסנל. לא יודעים מאיפה להתחיל? קראו את המדריך סאונד ומיקס לריוורב שלנו ברשימת המדריכים מטה.
חולמים להיכנס לעולם הסאונד וההפקה? לפרטים על מסלול BSP המקיף להפקה מוזיקלית במכללת BPM לחצו כאן
למדריכים נוספים על אפקטים:
מיקס ומאסטרינג, מאגר מדריכים וטיפים
אפקטים ומעבדים בעולם הסאונד, מבוא
EQ (איקוולייזר), מדריך למתחילים
ריוורב (Reverb)
