מאמר זה נכתב במסגרת פרוייקט Safe And Sound של מכללת BPM – הפוגה מוסיקלית לנשמה עם סדנאות לימוד אונליין בזום
בזמן שהעולם עובר סערה של אתגרים ושינויים, אנו במכללה שלנו מחויבים לשליחות של תמיכה ואמפתיה כלפי המוזיקאים שבינינו. כמעט כולנו חווים תקופות של חרדה ובלבול, אך דווקא באותם רגעים, המוזיקה יכולה להוות מקור נחמה והשראה. במכללה שלנו, אנו מכירים בחשיבות המוזיקה כלי טיפולי ורוחני, ומתמקדים בלתת למוזיקאים את הכלים הנדרשים להתמודד עם האתגרים הזמניים ולהמשיך ליצור, לחדש ולהשפיע.
בכתבה הבאה, נשתף אתכם במחקרים, בסיפורים האישיים של מוזיקאים, ובחוויות מעשירות שמראות את ההשפעה המדהימה של המוזיקה על הנפש והלב. נצלול לעומק הקשר המופלא בין נפש האדם לבין המוזיקה שהוא יוצר או שומע, ונחקור איך דווקא בתקופות של קושי, המוזיקה יכולה להיות מרפא לנפש, חיבור לעצמו וכלי להבעת רגשות ומחשבות. הצטרפו אלינו במסע זה, שמטרתו לחזק ולעודד את קהילת המוזיקאים שלנו, ולהראות שביחד אנחנו יכולים לעבור גם את התקופות הקשות ביותר תוך כדי שימור על התשוקה והיצירתיות שבליבנו.
כולנו עוברים כרגע תקופה קשה יותר מכל תקופה אחרת שידענו בחיינו. מלחמה.
היצירתיות שלנו משתתקת לחלוטין. של כולם. מצד אחד זה טבעי.
אבל מצד שני אני רוצה להראות לכם במאמר הזה, כמה שדווקא בתקופות כאלה, של לחץ, חרדה וסטרס, שמוזיקה יכולה להיות התרפיה שלכם. מוזיקה לריפוי הנפש בשעות של לחץ ומשבר. ממש ככה.
לא יודע אם ידעתם את זה, אבל מוזיקה טובה מאוד לריפוי הנפש שלנו: האזנה למוזיקה, יצירת מוזיקה, ונגינת מוזיקה, הן מהפעולות שיש להן ההשפעה החיובית הכי גדולה על הנפש שלנו, יותר מכמעט כל דבר אחר!
לא מאמינים? אז בואו נצלול:
תראו, אני מוזיקאי ומלחין לסרטים בעצמי, אז אני לא אובייקטיבי 😊
אבל אני אראה לכם במאמר הזה הוכחות מדעיות, אמיתיות, להשפעה החיובית הגדולה שיש ליצירה של מוזיקה, הלחנת מוזיקה, ולעשיית מוזיקה על הנפש שלנו.
“מוזיקה היא תרופה לעצב ולמלנכוליה”
זה ציטוט מתוך הספר “האנטומיה של המלנכוליה” משנת 1621.
שימו לב, כבר בשנת 1621 הסופר רוברט בורטון הבין בספר הזה את ההשפעה האדירה החיובית שיש למוזיקה על הנפש שלנו, ככלי לריפוי הנפש, ולהתמודדות עם לחצים. שימו לב לניסוח -“מוזיקה היא תרופה”, הוא כותב, כלומר ממש כמו כל תרופה אחרת, והוא לא ידע כמה שהוא צדק!
הסופר Robert Burton (מקור ויקיפדיה)
במהלך 400 השנים מאז שנכתב הספר הזה, מחקרים מדעיים רבים הראו שהוא צדק לחלוטין, ממש מבחינה מדעית ורפואית. הקשבה למוזיקה ויצירת מוזיקה משחררים במוח דופמין – שהוא הורמון האושר. דופמין, בקצרה, הוא הדבר החשוב ביותר למוח שלנו, הדבר שגורם לנו לקום בבוקר ולעשות דברים, הדבר שגורם לנו לרצות להצליח בחיים, לשנות את העולם, לקום ולעשות מעשה, הורמון המוטיבציה שלנו, האושר שלנו.
כשאין לנו מספיק דופמין, לא בא לנו לעשות כלום, ואנחנו מרגישים חסרי משמעות בעולם.
כשיש לנו הרבה דופמין, ביל גייטס וסטיב ג’ובס נראים כמו שני ילדים קטנים לעומת מה שאנחנו מסוגלים לעשות ולשנות את העולם 😊 אנחנו מלאים בביטחון עצמי, בתחושת שליחות, בתחושת עשייה, וברצון לעשות וליצור.
דופמין מופרש כאשר אנחנו אוכלים שוקולד, עושים יחסי מין, אוכלים אוכל טעים, עושים ספורט, וגם – כאשר עוסקים במוזיקה!
כן כן. עשיית מוזיקה גורמת למוח להפריש את הורמון האושר, ובלי שום תופעות לוואי שליליות.
הכוח של מוזיקה על הנפש שלנו, כוח רפואי ממש, הוא כל כך חזק, שיש תחום שלם שנקרא “תרפיה במוזיקה”, ובו לומדים איך לרפא מחלות והפרעות נפשיות וגופניות שונות, אך ורק באמצעות מוזיקה. תחשבו על זה רגע, יש סיפורים מדהימים על אנשים שהמוזיקה עזרה להם עם מחלות כמו פרקינסון, על אנשים שהם אוטיסטים שלמדו לקשור את שרוכי הנעליים שלהם רק בעזרת מוזיקה, ושל כל מיני הפרעות נפשיות שהמוזיקה עזרה לאנשים להתמודד איתם.
רוצים גם אתם לשנות את העולם? אז יאללה – בואו ללמוד מוזיקה במכללת BPM
אז אם מוזיקה היא כל כך בריאה לנפש, ממש כמו תרופה, ממש כמו שוקולד שמקפיץ לנו את הדופמין למוח, אבל בלי ההשפעות השליליות של שוקולד (אני מקווה שאתם מבינים שלאכול שוקולד כל היום זה לא הדבר הכי בריא לגוף שלכם 😊), אם מוזיקה ממכרת את המוח ממש כמו כל דבר ממכר אחר, אבל בלי ההשפעות השליליות של התמכרויות אחרות – אז למה יותר אנשים בעולם לא עוסקים במוזיקה?
הרי הבנו שמוזיקה היא ממש כלי לריפוי של הנפש. כמו טיפול פסיכולוגי לנפש, אבל בלי עלות, חוץ מהעלות של בניית האולפן הביתי שלכם. והרי אנחנו אמורים לדאוג לנפש שלנו בלי כמו שאנחנו דואגים לגוף שלנו.
בהנחה שרוב בני האדם בעולם מצחצחים שיניים פעמיים ביום כדי לשמור על בריאות השיניים, למה רוב בני האדם בעולם לא עוסקים במוזיקה כדי לשמור על בריאות הנפש שלהם?
הסיבה שהרבה אנשים חוששים מליצור מוזיקה היא בדרך כלל פחדים שונים של “מה יחשבו עליי”, או משפטים כמו “אני לא מספיק טוב”, “יש כבר כל כך הרבה מוזיקה מדהימה שנכתבה בעולם, אז מה כבר אני יכול לתרום?” (תמשיכו לקרוא ותגלו את הקשר לבין נעמי שמר לבין המשפט הזה!), או למשל “אני אף פעם לא מצליח לסיים את השיר שלי!”
אגב, אם אתם מרגישים שהשיר או היצירה המוזיקלית שלכם עדיין לא גמורה, אפילו שכבר עבדתם עליה כמו משוגעים והיא כבר במצב ממש מצויין, תדעו שאתם בחברה טובה!
התחושה שיצירה מוזיקלית היא “גמורה”, כלומר שאין יותר מה לעבוד עליה או לשפר בה, התחושה הזאת לעולם לא תגיע.
או כמו שאמר לאונרדו דה וינצ’י:
“יצירת אמנות אף פעם לא מסתיימת, היא רק ננטשת”.
Art is never finished, only abandoned.
Leonardo da Vinci
ולגבי הפחדים האלה, הפחדים של מה יחשבו עלינו, הפחדים שמונעים מאנשים רבים כל כך מאיתנו ליצור מוזיקה, או לשחרר לעולם מוזיקה שכבר יצרנו, יש לי משהו מאוד מעודד שמצאתי בספר נפלא שנקרא “קסם גדול”, של אליזבת גילברט, והיא כותבת ככה:
“כולנו מעבירים את שנות העשרים והשלושים לחיינו במאמץ אדיר להיות מושלמים, כי אנחנו חוששים ממה שאנשים יחשבו עלינו.
ואז אנחנו מגיעים לשנות הארבעים והחמישים שלנו, וסופסוף מתחילים להיות חופשיים כי אנחנו מחליטים שלא אכפת לנו מה מישהו חושב עלינו.
אבל אתם תהיו חופשיים לחלוטין כאשר תגיעו לשנות השישים והשבעים לחייכם, ותגלו סופסוף את האמת המשחררת: אף אחד לא חשב עליכם מעולם!
כל אחד חושב רק על עצמו”
קסם גדול: ספר מאוד ממומלץ של אליזבת גילברט (מקור: www.e-vrit.co.il)
ולמה המשפט הזה הוא כל כך מעודד?
אף אחד לא חושב עליכם, חברים יקרים! כל אחד חושב רק על עצמו, כך תמיד היה וכך תמיד יהיה. בני אדם תמיד יהיו עסוקים בעיקר בעצמם, וזה דבר טוב. זה משחרר!
ולכן אם בא לכם ליצור מוזיקה, פשוט תיצרו מוזיקה! לא רק שלא צריך להיות לכם אכפת מה יחשבו עליכם, אלא שתבינו את האמת הפשוטה: “אף אחד גם ככה לא חושב עליכם” אז לכו תעשו מוזיקה!
ספר מרתק נוסף שמדבר על יצירתיות ועל ההשפעה החיובית שיש ליצירתיות על הנפש שלנו הוא “ההרגל היצירתי”– של הכוריאגרפית האמריקנית טווילה ת’ארפ.
The Creative Habit: Learn It and Use It for Life by Twyla Tharp (מקור: amazon.com)
ההרגל היצירתי
בספר היא מדברת על איך הופכים את היצירתיות שלנו להרגל, לרוטינה. ממש כמו צחצוח שיניים, למשהו שאנחנו קמים כל בוקר ועושים.
כמו שאמר המלחין הצרפתי קמיל סן סנס על עצמו:
“כמו שעץ תפוחים קם כל בוקר ומייצר תפוחים, ככה אני קם כל בוקר ומייצר מוזיקה”.
איזה משפט יפה!
אז תהיו עץ תפוחים. קומו כל בוקר, ותעשו מוזיקה, כל מוזיקה. מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה לסרטים, מוזיקה קלאסית. מה שבא לכם, תעשו.
יצירתיות זה משהו שפשוט קמים ועושים כל בוקר. לא מחכים להשראה שתבוא. ככה אומרת גם טווילה ת’ארפ בספר שלה:
“יצירתיות מחברת אותנו למקום קדום בנפש שלנו.
וחשוב לעשות תרגילי חימום וגמישות למוח היצירתי”
רוצים לדעת מה הם תרגילי חימום וגמישות למוח היצירתי? בואו ללמוד יצירה והפקה מוזיקלית
לסיכום ביניים:
ראינו שלמוזיקה יש תפקיד חיובי מאוד, ממש רפואי על המוח ועל הנפש שלנו. מוזיקה מרגיעה את הנפש שלנו, ועוזרת לה להתמודד עם מצבי לחץ וחרדה.
והרי אנחנו נמצאים עם הנפש שלנו מהרגע שנולדנו, אין בעולם ניתוח להחלפת הנפש 😊
אז בואו נדאג לה, נשמור עליה, ונפתח אותה ממש כמו שאנחנו שומרים על הגוף שלנו, על השיניים שלנו, ועל עצמינו.
ועכשיו לפני סיום, בואו נדבר על פרה קדושה, אחושילינג קדושה, שהגיע הזמן לשחוט:
יש משפט שכולנו מכירים מאז שאנחנו ילדים:
“כשהתותחים רועמות, המוזות שותקות”.
תשבו חזק על הכיסא, כי אתם הולכים ליפול מהכיסא לגבי המשפט הזה, המקור שלו, והבעיה שבו.
לא הרבה יודעים את המקור של המשפט הזה, אבל המשפט הזה מיוחס לתקופת הרומאים, ולנואם הרומי קיקרו.
תיכף תבינו למה זה חשוב, שזה דווקא מיוחס לרומאים, אבל אני אתן לכם רמז – הרומאים שנאו אמנות, תרבות, ומוזיקה.
היוונים (שהיו לפני הרומאים, אם ניזכר רגע בלימודי היסטוריה בבית הספר שלנו), היו תרבותיים מאוד, בטירוף!
רק תחשבו על הפילוסופים היווניים, על התרבות היוונית, על השירה של הומרוס, על הטרגדיות היווניות.
אולי אתם לא יודעים, אבל כל המוזיקה הקלאסית האירופאית היא ניסיון לחזור אל התרבות היוונית הקדומה, שהיתה עשירה כל כך, ומפוארת כל כך.
אפילו האופרה, סגנון שנוצר בשנת 1600, הוא ניסיון לחזור למה שהיוונים היו עושים עם הדרמה היוונית שלהם, כלומר ניסיון לשחזר את איך שהיוונים היו מציגים טרגדיות כמו “אנטיגונה” שכולנו מכירים.
ואפילו הביטוי “מוזיקה קלאסית”, מה אומרת המילה “קלאסית” בביטוי הזה, אתם יודעים? “קלאסי” זה אומר חזרה אל יוון העתיקה.
בקיצור, היוונים היו תרבותיים מאוד.
הרומאים, לעומת זאת, היו שונאי תרבות. הם אהבו קרבות, להילחם, ושום תרבות לא שיגשגה אצלם. למעשה, לאורך כל תקופת האימפריה הרומית, לא היתה תרבות או מוזיקה. תקופה חשוכה בתולדות האנושות.
ולמה אני חופר לכם כל כך הרבה בשיעור ההיסטוריה הזה?
כי עכשיו אתם מתחילים להבין את הפואנטה.
שהמשפט שכולנו גדלנו עליו, “כשהתותחים רועמות, המוזות שותקות”, הוא משפט שמאפיין את הרומאים. ואני מקווה שאתם יושבים חזק על הכיסא, אבל המשפט הזה שגוי לחלוטין!
ללא שום ספק, זהו המשפט הכי שגוי שאנחנו חוזרים ואומרים אותו מגיל ילדות, מבלי לחשוב עליו אפילו.
ההיפך הוא הנכון!
בתקופות של מלחמה, בתקופות שבהן התותחים רועמים, המוזות פעילות יותר מאי פעם!
המשפט הנכון צריך היה להיות:
“כשהתותחים רועמים, המוזות רועמות אף יותר!”
עמית ויינר – מלחין מהמאה ה-21
יצירת מוזיקה היא מרפא לנפש, כמו שכבר ראינו, מוזיקה משמשת ככלי חזק מאוד לריפוי הנפש, ובתקופות של מלחמה ובתקופות משבר, המוזיקה הופכת להיות חשובה יותר מאי פעם.
רוצים הוכחות?
בואו ניקח לדוגמא את השיר ירושלים של זהב.
סיפור השיר הוא אחד הסיפורים המרגשים ביותר של כל שיר שנכתב אי פעם בישראל. השיר נכתב כידוע על ידי נעמי שמר, עבור פסטיבל הזמר והפזמון שהתקיים ביום העצמאות בשנת 1967. אגב, לנעמי שמר לקח 6 חודשים עד שהיא התגברה על מחסום הכתיבה שלה וכתבה את השיר הזה. במשך חודשים רבים היא מספרת שהיא ישבה בבית שלה בצפון תל אביב, רחוק מירושלים, וכל הזמן אמרה לעצמה שהיא לא יכולה לכתוב עוד שיר על ירושלים. ש”הכל כבר נכתב על ירושלים”.
אם גם לכם היתה פעם את התחושה כזאת, ש”הכל כבר נכתב, ומה עוד אפשר לחדש?” אז הנה קחו השראה מנעמי שמר. גם לה היה מחסום כתיבה, והיא כתבה את השיר בסופו של דבר בלילה אחד, בפרץ של השראה פתאומית.
בקיצור, השיר נכתב עבור יום העצמאות באותה שנה, ושבועיים אחר כך פרצה מלחמת ששת הימים. השיר הפך לסמל של המלחמה הזאת, ונעמי שמר אפילו הוסיפה את הבית הרביעי לשיר, בעקבות המלחמה.
מה הסיפור המרגש הזה בא ללמד אותנו?
שמוזיקה בזמן מלחמה הופכת לחשובה הרבה יותר מאשר בכל זמן אחר!
אין ספק שהשיר “ירושלים של זהב” הוא שיר נפלא, אחד היפים שנכתבו בעברית. אבל את המשמעות שלו כהמנון השני של מדינת ישראל, אחרי “התקווה”, הוא קיבל בין השאר בגלל מלחמת ששת הימים. המלחמה שינתה את השיר, והשיר גם שינה את המלחמה, כאשר הצנחנים שפרצו לכותל המערבי שרו אותו בדמעות.
המוזיקה השפיעה על העולם, והעולם השפיע על המוזיקה.
כזה קשר מרגש בין שיר לבין אירוע היסטורי קיים בהרבה מקרים ברחבי העולם, למשל השיר “Wind of Change” של להקת Scorpions, שיר שהפך לסמל של נפילת חומת ברלין והתפרקות ברית המועצות בשנת 1989.
האם השיר עצמו תרם לנפילת חומת ברלין? יש שאומרים שכן…
תחשבו על זה רגע – שיר שגורם לנפילה של חומה באורך של 155 קילומטר, שהיתה שם 30 שנה.
שיר יכול להפיל חומות!
רוצים עוד דוגמאות? בטח יש לכם עוד מלא. אבל הנה רשימה חלקית:
הסימפוניה השלישית של בטהובן שהפכה לסמל המהפכה הצרפתית.
השיר House of the Rising Sun של The Animals עם הפריטה המפורסמת על הגיטרה שכולנו ניסינו כאשר קנינו את הגיטרה הראשונה שלנו בגיל 12, שיר שהפך לסמל של מלחמת וייטנאם.
בקיצור, כבר הבנתם את העניין – שירים ומוזיקה מקבלים כוח חברתי עצום דווקא בזמן מלחמה. והמשפט הרומאי “כשהתותחים רועמות, המוזות שותקות”, הוא לא רק שגוי, אלא ההיפך הוא הנכון.
ולסיום, הנה משפט שתמיד מרגש אותי מחדש. אחד המשפטים הכי יפים שאי פעם ראיתי לגבי מוזיקה, ושגורם לי לצמרמורת ולדמעות בעיניים בכל פעם מחדש.
“המוסיקה נחוצה יותר מלחם. בייחוד בזמנים שבהם אין היא נחוצה כלל”
זו היתה הכתובת שהיתה רשומה על מודעות הקונצרטים של התזמורת הסימפונית היהודית בגטו ורשה, בזמן השואה.
שימו לב למה שהם כתבו שם – “המוזיקה נחוצה יותר מלחם!”. ממש ככה. יותר מלחם.
אז בואו לא נשכח את זה. המוזיקה היא המזון של הנפש.
ועכשיו, לכו ליצור מוזיקה, הנפש שלכם רעבה לכך!
ד”ר עמית ויינר הוא מלחין לסרטים וטלוויזיה, מעביר הרצאות במכללת BPM, ויוזם ומנהל התכנית המשותפת לתואר ראשון עם האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
