עולם התיאוריה המוסיקלית כולל בתוכו עושר עצום של ידע שיכול לשמש לייצור כלים בשבילכם בעת יצירת מוזיקה ללא ספק. חלק מהמושגים הבסיסיים נחשבים לשפה משותפת שסביר להניח כי תעזור לכם המון בעת עבודה עם מוזיקאים אחרים. במאמר זה נעבור על הבסיס הראשוני של התיאוריה המוזיקלית מהרמה ההתחלתית ביותר.
רוצים ללמוד תיאוריה מוזיקלית לעומק ובאופן מקצועי? לפרטים על קורס תיאוריה מוסיקלית של מכללת BPM
החמשה (Staff)
החמשה היא הטיוטה הבסיסית ביותר מזה שנים רבות לכתיבת מוזיקה. החמשה, כפי שמשתמע משמה, כוללת 5 קווים ו-4 מרווחים ביניהם שנקראים בינות, כאשר בתחילתה (משמאל) יהיה המפתח (Clef). המפתח (כדוגמת מפתח סול\Treble Clef המפורסם שמופיע בתמונה) יעיד על הגובה של הצלילים שרשומים בחמשה, כלומר אותם תווים שרשומים יכולים להוות משמעות שונה לחלוטין בהתאם למפתח הרשום בתחילת החמשה, ובלעדיו לתווים הרשומים לא תהיה משמעות.
תווים וצלילים
במוזיקה המערבית (כלומר המוזיקה שרובנו מכירים), ישנם סה”כ 12 צלילים שונים. כן, זה לא נשמע המון, אבל מדובר במערכת של 12 צלילים שחוזרים על עצמם בגבהים שונים (בהבדלי גובה שנקראים אוקטבה, עוד בהמשך) ובכך מרכיבים לנו בפועל מספר רחב יותר של צלילים שונים שניתן לנגן.
צלילים, סימני התק ואנהרמוניה
קיימים 7 צלילים בסיסיים : דו (C), רה (D), מי (E), פה (F), סול (G), לה (A) וסי (B). בתמונה מעל ניתן לראות כיצד רושמים את התווים הללו על גבי חמשה (כאשר משמאל רשום מפתח סול). שימו לב כי בדו (C) התחתון (נקרא גם דו אמצעי – Middle C) אנו נרשום את התו מחוץ לתחומי החמשה, לכן מסמנים על התו קו ישר שמהווה כמו מין קו שישי תחתון דמיוני.
הדבר שמבדיל בין הצלילים האלה הוא הבדל בגובה (Pitch). הבדלי הגובה האלה נמדדים בד”כ בטונים. לדוגמה : ההבדל בין דו (C) לרה (D) הוא טון אחד.
אך ההבדל בגובה בין כל הצלילים הללו אינו טון, לדוגמה : ההבדל בין מי (E) לפה (F) הוא חצי טון. כנ”ל בין סי (B) לדו (C).
אז מה קורה כאשר עולים או יורדים בחצי טון מהתווים הבסיסיים שהמרחק ביניהם טון? הרי אמרנו כי קיימים 12 צלילים, וחשפנו 7 מהם, אז זה משאיר אותנו עם 5 הצלילים שנותרו!
לחמשת הצלילים שנותרו לנו (ובעצם לכל הצלילים, עוד בהמשך) יש מספר שמות מפני שהם נחשבים הטיות של התווים הבסיסיים. כלומר, אם נעלה חצי טון מדו (C), נגיע לתו שנקרא דו דיאז (C# /C Sharp), או רה במול (Db/D Flat). אז למה לתו יש שני שמות? מפני שניתן להגיע אליו דרך ירידה של חצי טון מרה (D) עם הוספת סימן ההתק (Accidental) במול \ Flat (נכתב כ-b) מעיד על ירידה של חצי טון מהתו המצוין, או דרך עלייה של חצי טון מדו (C) עו הוספת סימן ההתק דיאז \ Sharp (נכתב כ-#). לתופעה בה לאותו תו יש מספר שמות נקרא אנהרמוניה (Enharmonic Equivalent).
קצב (ריתמיקה)
התווים שנרשום על החמשה לא יעידו רק על גובה הצליל (Pitch). הם גם יעידו על משך הצליל (Duration), כלומר מתי נתחיל לנגן את התו\וים ומתי נפסיק לנגן אותם.ע”פ ההיררכיה למעלה (החל מתו שלם\Whole Note, ועד תו של אחד חלקי שש-עשרה\Sixteenth Note) נדע כמה מתיבה (Measure/Bar) כל תו “תופס”.
ניקח בתור דוגמה קטע שיש לו את המשקל (Time Signature/Meter) הנפוץ ביותר של 4/4 (ארבעה רבעים). זה אומר שבכל תיבה של מוזיקה יוכלו להיכנס תווים בצורה שבה הסכום הריתמי של כל התווים יהיה ארבעה רבעים. לדוגמה : לתיבה שלמה בקטע שכתוב בארבעה רבעים ניתן להגיע דרך תו שלם אחד, שני תווים של חצי (Half Note), ארבעה תווים של רבע (Quarter Note) או שילובים ביניהם כמו תו חצי עם שני תווי רבע, ארבעה תווי שמינית ושמונה תווים של חלקי שש-עשרה.
יש לציין כי תו שרשום לדוגמה על אורך של רבע, יינגן לכל אורך הרבע, ולא רק יילחץ בתזמון הנכון וישוחרר.
שתקים
במקום בו לא אמור להיות תו, נשים שתק (Rest), אשר בדומה לתווים גם אותו נצייר שונה בהתאם לכמה מהתיבה ברצוננו שיתפוס.
רוצים ללמוד תיאוריה מוזיקלית לעומק ובאופן מקצועי? לפרטים על קורס תיאוריה מוסיקלית של מכללת BPM
