צילום: גל לפידות ועידן בקר
מור מחלב, בוגרת מסלול אולפן ביתי וכתבת מגזין הסטודנטים שלנו, מסקרת את ההופעה של משיגנע פאבליק, שבו חברים שני סטודנטים במסלול BSP360.
מוצאי שבת קרירים. כמה שחיכיתי להם. סוף סוף אפשר לנשום לרווחה, למלא את הריאות באוויר נקי לקראת שבוע חדש..יש משהו קסום באווירה הסתווית שבשעות האחרונות של השבת. במיוחד כשאני מוצאת במה למלא אותה איך לעטוף את השבוע שעבר, ואיך להיכנס לזה הבא אחריו.
אחד הדברים שמעוררים בי את הקסם הזה הן הופעות חיות.אמנם אין באמת תחליף לחוויית הlive עצמה, אך עם זאת, בחרתי לשתף אתכם בחוויות מההופעה של משיגנע פאבליק.
את רועי אבני (סטודנט 360BSP) הכרתי בחורף הקודם. נפגשנו בין קירות האולפן ובפגישה חטופה למדיי, הבחנתי בכישרון גדול ובאהבה אמיתית וכנה לעולם המוזיקה והסאונד. אך יותר מכל, פגשתי באמביציה עצומה.עם הזמן שעבר, נוכחתי לגלות כי הנחישות וההשקעה היא שמחברת אותו עם עוד ארבעה חברים, להרכב אחד אמביציוזי ביותר : Meshigane Public. הרכב הרוק הזה מונה חמישה נגנים צעירים, שהחליטו לצאת לאור לפנק אותנו בטור הופעות ראשון, חורפי ככל שיהיה.
כחלק מהצצה קצרה אל עולמם, הם משחררים לנו את Here We Go, ו Tuxedo Man, שהוקלטו באחת מהחזרות.תוך כדי האזנה, אני מגלה כי גם בסיסט הלהקה, נמרוד תורתי, סטודנט במסלול הBSP. מה שמביא אותי לסקרנות רבה אף יותר על הדינמיקה בין החמישה, ועד לגוון הקול של גדי הסולן, שלא משאיר אותי אדישה. מהר מאוד הבנתי שסקרנות כזו אני מספקת רק בהופעה חיה.וכך, אני מסיימת את ערב שבת בערב דאבל פיצ’ינג בלבונטין 7. Meshigane Public חולקת במה יחד עם Groovless, להקת רוק אינסטרומנטלי צעירה, שפותחת את הערב באווירה אינסטרומנטלית.
ואכן, חמש דקות לפני חצות, ה”משיגנע” עולים, הכלים מתחלפים, הנגנים משתנים, והאנרגיות מתחדשות.אה, כן, וגם נוסף לנו זמר.
כך נפתח לו החלק השני של הלילה. קטע אינטרו באורך 40 שניות מצליח ליצור את ההפרדה בין שתי ההופעות, ומכניס אותי נקייה אל הבמה החדשה. אט אט, האנרגיות על הבמה מתחילות להתגבש, ואני מתחילה להרגיש. עצומת עיניים, על הבר, טעם הבירה מתמזג עם טעמים חדשים. המפוחית והגיטרה של גדי, הסולן, יחד עם הפקה קולית מיוחדת, מעירות אותי אל ערב שמסתמן בפניי כבלתי רגיל.
עם השירים שחולפים, אני מגניבה מבט אל הקהל, מחזירה אותו אל הבמה, עוברת נגן אחר נגן, ונהנית למראה עיניי. נהנית מהתקשורת בין הלהקה לקהל, נהנית להרגיש כי כל אחד במקומו שלו, אך עם זאת לא מושך פוקוס מאף אחד אחר. הכל ישנו, כולם ביחד בהרמוניה של הרכב. האינטראקציות בין הגיטרה החשמלית למתופף, הבס האלגנטי, הקלידים שבאים ונעלמים, והזמר שלא מאבד את נוכחותו אף לא לרגע אחד- כל אלו יצרו בפניי אווירה אמיתית וכנה. לא מתיימרת ולא מתאמצת.
לקראת אמצע ההופעה, העיבודים, ההפקה והסאונד מתחילים לתפוס את אותו הכיוון באזניי. תוך הרגשה שהחומרים כבר מתחילים להזדהות אצלי בראש עם הלהקה, אך מרבית השירים מחדשים את אופיים. זה איזון שמתבשל ובסופו מגיעה האחיזה במהות של כל להקה, בעיני: היכולת ליצור צבע ייחודי ועם זאת לא ליפול אל המקום בו כל צליל בכל שיר זהה לקודמיו.
בין השירים שכתב גדי, בשנתיים האחרונות, ומנוגנים ע”י כל ההרכב בחצי השנה האחרונה, אני מזהה לא מעט השפעות מוזיקליות. החל מצבע הקול המחוספס והצרוד במעט, ועד להרמוניות, המקצבים וסאונד הגיטרות.
לרגע יכולתי לדמיין אותי, ישובה בדיוק כמו שאני, באיזה בר מקומי במחוזות בריטניה, עם להקת צעירים מאחת העיירות, שיצאה לסיבוב הופעות עם תיק חלומות על הגב.
ההשפעות המוזיקליות שהתמזגו על הבמה הפגישו אותי איפשהו בין הבלוז של לד זפלין, לרוקנרול של הרולינג סטונס. ועם זאת, עדיין עם נגיעות של אנרגיה ישראלית. לא מעט רגעים זרקו אותי לסצנת הבלוז-רוק, שהחלה את דרכה אי שם בתחילת שנות ה – 60 עם הדגש על הגיטרה החשמלית, גוון הקול המחוספס והאנרגיות שלא יורדות לרגע.
יחד עם שבעה שירים מקוריים, שילבו שתי גרסאות כיסוי לשירים Gimme Shleter\Rolling Stones ו- You N’ I\Lady Gaga.בחירות קאברים מעניינות כשלעצמם. עם זאת, הקאבר לליידי גאגא הוא שתפס אותי. הגירסא הגברית לשיר העניקה לו פתאום משמעות שונה לגמרי – כראוי לקאבר טוב.
הם חותמים את ההופעה עם Here We Go כשאני מבחינה בקהל מצטרף לפזמון, במילים ובמנגינה. בהתמסרות מלאה לקהל. אחרי שיחה חטופה עם חברי הלהקה, מתוך הסקרנות איך נולד ההרכב, אני מתוודעת לקשר שהתחיל עוד בצבא במפגש בין רועי הגיטרסיט לגדי הסולן, שקרה בג’אם ספונטני באחד מחדרי הבסיס. לימים, מסתמן כג’אם גורלי ביותר, שהפגיש את השניים לדרך אחת משותפת. במהלך ההופעה הם מבצעים את השיר הראשון שבזמנו נכתב ע”י גדי ורועי, וכיום מבוצע ע”י כל החמישייה. כך ממפגש אקראי השניים מצאו את עצמם מתגלגלים בין נגנים שמצטרפים בזה אחר זה להרכב, ומתרחבים לחמישה נגנים שיצרו חיבור חברתי מוצלח, מעל לכל. דבר שלגמרי נראה ומורגש על הבמה.
אחרי היכרות עם הלהקה בערב ההופעה, אני מבינה כי רגעים כמו אלו, הם שנותנים בי מנוחה. השורה הקטנה מהשיר, הסולו הקצר בחשמלית, הלחן שנתפס אצלי, כל דבר באשר הוא, שמוציא אותך קצת אחרת, שמזיז רגש כלשהו, שעושה בך שינוי, ולו הקטן ביותר, שמוציא אותך עם השראה משלך… תודה לMeshigane Public, ולחיי ההופעות החיות!
גדי לי- גיטרה ושירה
רועי אבני- גיטרה וקולות
דרור בן נתן- קלידים וקולות
נמרוד תורתי- בס וקולות
ארז נדלר- תופים ופרקשן.
לעמוד הפייסבוק של הלהקה.
למידע נוסף על מסלול BSP360 להפקה מוזיקלית .
