מאת: בר זבדה
נתחיל בווידוי קטן- למופע ההשקה לאלבום הבכורה של 1,2 Many הגעתי די משוחדת. מהאזנה מוקדמת ללהקה התאהבתי בהם קשות. הלהקה, שמגדירה את עצמה כלהקת אינדי רוק, סול ובלוז עם השפעות מוזיקליות שנעות בין דן אורבך (The Black Keys ) וג’ק וויט (The White Stripes) לא יכולה להיכשל במוזיקה שהיא יוצרת והכל נשען כעת על איכות הביצוע שאותו ציפיתי לראות.
קרדיט צילום: איה ספרקלס
הלהקה, שבתרגום פשוט נקראת “אחד יותר מדי” השיקה את אלבום הבכורה שלה בהופעה חגיגית בפסאז’ ומילאה את המקום בקהל, שרובו כנראה היה חברים, מלאי התרגשות וציפייה להופעה שהגיעה אחרי כל כך הרבה זמן של השקעה ועבודה. ארבעת חברי הלהקה, ניצן גולדברג (תופים), טל אברהם (גיטרה), שחף ינון (בס) וטליס קליין הסולנית שמנהלת את העניינים על הבמה, פועלת כבר כמעט 4 שנים. הם אפילו הספיקו לעשות מוזיקה לפרסומת המוכרת של קסטרו על הדרך.
הלהקה עולה לבמה, מסתירה את ההתרגשות בפוזת אדישות של רוק סטארס ומתחילה לתת בראש עם Ice Cubes שנפתח באופן רגוע יחסית למה שהולך להגיע בהמשך. הסאונד בהתחלה נשמע מעט בעייתי ולא מצליח להכיל את הקול המטורף של קליין, אבל אחרי שניות בודדות הכל מסתדר, הקצב המטורף של הלהקה מדביק את הקהל וכולם מתחילים לרקוד- מה שלא הפסיק עד סוף ההופעה.
קליין מופיעה מלאה בביטחון עצמי, משתעשעת בדיבורים עם הקהל ובריקודים עם חברי הלהקה על הבמה, הקול שלה עוצמתי וקשה שלא להתרשם מאיכויות הסטאר שלה.
הם ממשיכים עם 7 , כולם רוקדים ונדמה שהפסאז’ הפך למאורת בלוז קצבית במיסיסיפי. מיד לאחר מכן הם מעלים את נעמן שדמי, אחראי המיקס של אלבום, לסייע להם עם קלידים בשלושת השירם הבאים- מה שמוסיף לסאונד המעולה.
הם מבצעים את Probable Cause המצוין, שהוא השיר הקליט מהפרסומת של קסטרו וזה עם הקליפ המעולה, המלא בשלל שחקנים תל אביביים שחלקם אף קפצו לפרגן ולפזז בהופעה.
הלהקה ממשיכה לנגן את Nihilistic אותו מקדישה קליין לביבי ומנסה בינתיים לא להתעסק ביותר מדי פוליטיקה.
בזמן שנעמן הקלידן מתחלף עם שי לנדא שניגן איתם בהקלטת האלבום, הלהקה מנצלת את ההפוגה כדי לרדת אל הקהל ולחלק לכולם צ’ייסרים .
קליין שואלת “מה השעה?” וכאשר מישהו צועק לה “12 ורבע” הלהקה מתחילה לנגן שירי יומולדת לגולדברג המתופפת המדליקה. נדמה שהלהקה לגמרי מרגישה שהיא כאן כדי לנגן ולשמח את הקהל וזה רק מוסיף להם נקודות זכות בעיני כל מי שנמצא שם. כנראה שגם בקבוק הבלנטיינ’ס שהם העבירו בין הקהל, גרם להם להראות קצת יותר טוב…
הלהקה ממשיכה לנגן את שירי האלבום, סה”כ עשרה שירים, כאשר הם מנגנים את Junk In The Jungle המעולה, קליין מבקשת מהקהל למחוא כפיים עם הידיים למעלה “כמו בפסטיבלים” והקהל משתף פעולה, רוקד ונהנה יחד איתה.
לאורך ההופעה, הלהקה מנגנת באופן מקצועי ומעולה. הם לא מתיימרים ליצור סגנון מוזיקלי חדשני, אבל את מה שהם עושים, הם עושים בצורה הטובה ביותר. למרות שהם קוראים לעצמם “אחד יותר מדי”, אני לא מכירה אפילו לא אחד שמבצע בארץ מוזיקה דומה שמתקרבת לאיכות שלהם- גם זו המוקלטת וגם זו ב-לייב.
לקראת הסוף, הם מבצעים הדרן של שני שירים, בלי לרדת מהבמה, כי חבל להרוס את האווירה.
קליין מציגה שיר חדש ולאחר מכן הם סוגרים את ההופעה עם Beer in Beirut, השיר המעולה, בו הלהקה משלבת מוזיקה אתנית שמקפיצה את הקהל וגורמת לכולם לנענע.
השיר מסתיים במילים:
“Oh how I seek for justice, when I am drunk
The Middle East just gets me pumped”
נדמה שכל מי שנכח באירוע, הגיע אליו כדי להתרענן קצת מהמציאות היומיומית בעזרת מוזיקה טובה ואין ספק ש- Many 1,2 הצליחו לספק את הערב המושלם בשביל זה.
