סינת'יסייזרים, מאז ועד היום

ב-22.5.17 יתקיים יום הסינת’יסייזרים הבין-לאומי, ואנחנו החלטנו לחגוג אותו עם מאמר שייספר לכם כיצד הפך הסינת’יסייזר לאחד הכלים הכי פופולאריים בעולם המוזיקה היום. במהלך המאמר נסקור את הפיתוחים הטכנולוגיים הראשונים שהביאו ליצירת הסינת’יסייזר, ונעבור על התהליך שעבר במהלך השנים יחד עם עולם הטכנולוגיה והמוזיקה יחדיו עד שהפך לכלי שנדיר לשמוע הפקה בלעדיו.

רוצים ללמוד ליצור ולהפיק מוזיקה אלקטרונית? לפרטים על קורס EMP – המסלול המקיף ליצירה והפקה אלקטרונית במכללת BPM.

מאיפה הגיע הסינת’יסייזר?

המצאות ראשונות

הפיתוח הראשוני ביותר בשרשרת האירועים שהובילה לסינת’יסייזר כפי שאנו מכירים אותו היום קרה בלא פחות מסוף המאה ה-19! בשנים 1896/7, ממציא אמריקאי בשם ת’דאוס כהיל (Thaddeus Cahill) הגיש לרישום פטנט כלי נגינה בשם הטלהרמוניום, או דינמופון (Telharmonium/Dynamophone). הכלי המדובר היה עצום, עם משקל של כ-200 טון, וכוח הנעה של 12 גנרטורים אלקטרומגנטיים בהנעת קיטור, ניגן בזמן-אמת עם רגישות לעוצמת הקשה ויכולת יצירת מספר סאונדים שונים בו-זמנית.

הטלהרמוניום, תמונה מתוך כתבה שתיעדה אותו ב-1907!

היסטוריית הסינת'יסייזרים - מכללת BPM

כמה שנים לאחר מכן, ב-1919, ממציא רוסי בשם לאון תרמין (Leon Theremin) המציא את התרמין, כלי מונופוני (צליל אחד בלבד בעת נגינה) אשר מנוגן ללא מגע ישיר עם הידיים! הטכניקה הזאת הפכה אותו לכלי מאוד קשה לנגינה, אך הפך למאוד פופולארי לפסי-קול של סרטי אימה באותה תקופה, עקב הסאונד המצמרר שלו.

בשלושת העשורים לאחר מכן הומצאו מספר כלים נוספים דומים ושונים במקצת שהיו מאוד ניסיוניים, כדוגמת האונד מרטנו (Ondes Martenot) שהומצא ע”י מוריס מרטנו ב-1928 שנמצא בשימוש עד היום ע”י להקות כמו רדיוהד (היכנסו למדריך על שיטות ההפקה של רדיוהד!), או הקופלו-גיוולה סינת’יסייזר (Coupleux-Givelet Synthesizer) שהומצא ע”י צמד צרפתי שהכלי נקרא על-שמם ב-1929, והיה הכלי הראשון בשרשרת האירועים שלנו שזכה לשים סינת’יסייזר. יש לציין גם כי לעומת הכלים הקודמים שהזכרנו שהיו מיועדים לנגינה בזמן-אמת, הסינת’ של קופלו-גיוולה הוא הראשון שהיה מיועד לנגינה מסגנון סיקוונסר (Sequencer), כלומר מבוסס על פקודות רשומות מראש שהמכשיר מנגן, מה שהביא לטכנולוגיות שקיים בהן שימוש עד היום ונדבר עליהן בהמשך.

סינת’יסייזרים מבוססי חשמל

עד שנת 1963, רוב ההמצאות בתחום הסינת’ים נוצרו בטכנולוגיה מבוססת מנורות, מה שהפך אותם למאוד מסורבלים ולא יציבים. אז ב-1963, הממציא בוב מוג (R.A. Bob Moog) פגש את המלחין הרברט דויטש (Herbert Deutsch), שנתן למוג את ההשראה לשלב את טכנולוגיית האוסילטור החשמלי יחד עם מקלדת לנגינה. הדבר יצר את תופעת המודולים (Modules) שהתחברו אחד לשני דרך כבלים, והביאו בסופו של דבר לסינת’יסייזרים שיכולים לתפוס חדר שלם. רק ב-1967 מוג כינה את מערכת החיבורים העצומה הזו “סינת’יסייזר”, וזאת הייתה ההתחלה של הסינת’ כפי שאנו מכירים אותו היום.

שימושים מוזיקליים

לאחר שמוג המציא את הסינת’יסייזרים בפורמט המודולים, הכלי התחיל לצבור תאוצה, ומוג עם השנים שיפר את המערכת יחד עם פידבק מקהל המשתמשים. השימוש המוזיקלי שיצר פריצת דרך לסינת’ים של מוג היה Switched-On Bach, אלבום של המוזיקאית והמלחינה וונדי קרלוס (Wendy Carlos) שיצא ב-1968 וכלל בתוכו נגינה של יצירות של באך על סינת’יסייזר של מוג.

יש לציין שהשימוש בסינת’יסייזרים בשלב הזה נחשב מאוד אומנותי ומחתרתי, עד לכדי רמת האוונגרדי!

במקביל לסינת’יסייזרים הללו, פותח ב-1963 באנגליה המלוטרון (Mellotron), שניגן חתיכות טייפ מוקלטות מראש של כלים מסוימים מנגנים תווים ע”פ מקלדת, ובעצם היה לסאמפלר (Sampler) הראשון. ניתן לשמוע את המלוטרון במספר הפקות חשובות מהתקופה.

דוגמה : הפתיח ל-Strawberry Field Forever של הביטלס נוגן על מלוטרון עם דגימות של חלילים

המעבר ממונופוניה לפוליפוניה

כמו שהזכרנו מקודם, הסינת’יסייזרים בתקופה של תחילת השימוש בהם ככלי-נגינה פופולארי היו מונופוניים, כלומר היה ניתן לנגן איתם מלודיות בלבד. לאחר מספר הצלחות של סינת’ים יותר ביתיים למוזיקאים שרצו להשתמש בהם ביצירות וההפקות שלהם, כדוגמת ה-Minimoog שהומצא ע”י מוג, התחילו לצאת לשוק באמצע שנות ה-70 סינת’יסייזרים שכללו בתוכם פוליפוניה, כלומר האפשרות לנגן מספר צלילים בו-זמנית.

הפיתוח בזמנו נחשב מהפכני, והפך את הסינת’יסייזר לכלי שהיה ניתן לשמוע בהמון הפקות בעולם הפופ של אותה תקופה, בעיקר כשהוטמע לגמרי בשנות ה-80. סינת’יסייזרים כמו ה-Sequential Circuits Prophet-5, ה-Polymoog, ה-Korg MS-20,ה-Arp Solina וסדרת ה-Juno של Roland הציגו אחד אחרי השני פונקציות נוספות וחדשניות כמו ריבוי-אוסילטורים והאפשרות לשמור סאונדים בבנק-פריסטים, מה שהטמיע יותר ויותר עמוק את הסינת’ים בעולם המוזיקה.

הדגמה של ה-Prophet-5 מתוך תוכנית על מוזיקה אלקטרונית בשנות ה-80

סיקוונסרים מודרניים

במקביל לסינת’יסייזרים מבוססי המקלדת שאנו מכירים, הסיקוונסרים שהזכרנו קודם חזרו לתפוס תאוצה באזור שנות ה-80. מה שהתחיל בתור מכשיר שמיועד ליצירת סקיצות ביתיות, מכונת התופים של Roland ה-TR-808, יחד עם סיקוונסר הבאסים ה-TB-303, הפך למקור של ז’אנרים שלמים של המוזיקה האלקטרונית כפי שאנו מכירים אותה היום.

היכולת ליצור סיקוונס נגינה שחוזר על עצמו, ובכך מצד אחד להוריד את הצורך בנגן, וגם מצד שני לעשות ביט רפטטיבי שמשאיר את הפוקוס של המאזין על האלמנטים המוזיקליים האחרים בשיר, הביא להולדת ז’אנרים כמו טראנס, האוס, היפ-הופ, דיסקו ועוד רבים אשר עושים שימוש באלמנטים אלקטרוניים ועד היום נחשבים סאונדים אייקוניים שנמצאים בשימוש!