החודש לפני 20 שנה יצא Jagged Little Pill של הזמרת היוצרת אלאניס מוריסט וחולל מהפכה בעולם המוזיקה. 33 מליון עותקים ממנו נמכרו ברחבי העולם (מתוכם כ-60 אלף בישראל). מוריסט הפכה מכוכבת פופ קנדית למוזיקאית רוק מוערכת, וזמרות וגיטריסטיות צעירות ברחבי העולם קיבלו מודל נשי וחזק לחיקוי. לכבוד החגיגות ביקשנו מהבוגרים והבוגרות שלנו ומזמרים יוצרים בולטים נוספים לספר לנו איך השפיע עליהם האלבום של מוריסט.
ניצן זיסק, בוגרת מסלול אולפן ביתי, גיטריסטית בלהקת Meat Eating Orchids
התוודעתי ל-Jagged Little Pill בסביבות גיל 12, במסגרת מעקב כמעט אובססיבי שערכתי אחרי טור בראש1 שהציג אלבומים קלאסיים מדי שבוע. גזרתי את הכתבה ושמרתי אותה בקלסר מיוחד (עם כל אהבתי לרוקנ’רול, תמיד הייתי חנונית ואשאר כזו).במהלך השנה האחרונה, גיליתי בין ההרמוניות המז’וריות-הנותנות-בראש שתמיד כל כך אהבתי אצל להקות הגראנג’ והאלטרנטיב הניינטיזיות והגבריות שגדלתי עליהן, נקודת מבט נשית, שעוסקת בהתמודדויות שאני יכולה להתחבר אליהן באופן עמוק יותר.
תוך האזנה לאלאניס ולמוזיקאיות רבות אחרות, ובעקבות תהליכים אחרים שעברתי ושהשפיעו על צורת החשיבה שלי – הגעתי להבנה שיש חוויות ייחודיות בחיים שלי ובחייהן של נשים אחרות שלא באות לידי ביטוי בחלק ניכר מהמוזיקה שגדלתי עליה והזדהיתי איתה. גם כשהרוק על זרמיו השונים מציע התמודדות עם חוויות חוצות מגדרים כמו תחושת חריגות ודחף לבעוט במוסכמות, התוכן ששם את האישה לרוב בספוט של בת הזוג/המאהבת לא יכול להציע לילדות, נערות או נשים מודל אמיתי להזדהות כל עוד הדובר הוא גבר. כשאלאניס הבליחה עם האלבום המיוחד הזה היא נתנה לזה קונטרה. כמוזיקאית אני מקווה להצליח ללכוד, כמוה, את התמצית הרגשית של החוויות שאני עוברת, ולהשיג את האומץ להוציא אותה החוצה. מבחינתי, היא תמיד תהווה מקור להשראה.
אור בירון, סולנית Meat Eating Orchids
לפני קצת יותר משנה החלטתי לגנוז פרויקט שכלל 4 שירים שלמים ועוד אחד בדרך, לעצור הכל, להתגבר על הפחד ולהקים להקת רוק. זה קרה בעידוד קומץ האנשים שמכירים אותי באמת, אבל לשם תמיכה נוספת הרמתי טלפון למפיק אינדי שהזדמן לי להשמיע לו את החומרים שלי בעבר. שינוי נשמע לו כמו רעיון טוב אבל הוא לא הבין בדיוק למה אני מתכוונת. “אני חייבת את זה לעצמי,” אמרתי לו. “כמו אלאניס.” הוא לא זרם עם כיוון המחשבה שלי, או שפשוט לא הכיר את הסיפור מאחורי Jagged Little Pill, את האומץ והאמונה של אשה צעירה ומוכשרת אי שם בשנות התשעים שהחליטה להיות נאמנה לאמת שלה. אבל אני כבר הפלגתי על כנפי הדמיון. כמו פעמים רבות בעבר, הגלולה המרה-מתוקה של אלאניס נתנה לי השראה לעשות.
הסיפור בקצרה: אלאניס, שהייתה טינאייג’רית כוכבת פופ בקנדה והספיקה להוציא 2 אלבומים, שינתה כיוון והלכה אל הלא נודע, עד שפגשה במפיק והפזמונאי גלן באלארד, והשאר היסטוריה –בניגוד לכל הציפיות, האלבום שבר שיאי מכירות וזכה להצלחה בינלאומית.
הסיבה להצלחה ברורה: אלאניס שפכה לתוך האלבום, ללא פילטרים, כל טיפת כנות וכשרון שהייתה לה. אם זה לשבור לנו את הלב ב-Perfect שיר שכל מי שהייתה ילדה טובה, טובה מדי, יכולה להבין ולכאוב; לפשוט יד ריקה ב-Hand in My Pocket שהוא בעיני לא פחות מהמנון עבור כל מי שאיבד את ידיו ורגליו בסבך “החיים האמיתיים”; לדבר בחופשיות על מין – לא נפוץ מצד אשה במיינסטרים באותו זמן – ב-You Oughta Know; להתחשבן עם הכנסייה והפטריארכיה ב-Forgiven; לכתוב את אחד משירי האהבה הבוגרים והבשלים ב-Head over Feet ואז לגרום לנו לבכות במקלחת ב-Your House וגם לספק לעולם רגע טרובדורי יפהפה עם Ironic
הקליפ של Ironic מבטא היטב את איך שאלאניס הרגישה – פשוט היי כל הדמויות שאת, ובאותה שעה, כפי שמלמד Not the Doctor, הילחמי על זכותך להגדרה עצמית ולא מבעד לעיני הגבר שמולך. כשאת חיה, אוהבת, בוכה, מאבדת, מדממת, צורחת – את לומדת. תודה לאלאניס ולאלבום הזה על מה שהם לימדו אותי, ובעיקר על ההשראה. גם היום, עשרים שנה אחרי, בכל פעם שהחיים זורקים לי גלולה קטנה ומשוננת – אני זורקת להם שיר בחזרה.
– אור בירון וניצן זיסק הן חברות ההרכב Meat Eating Orchids שעובדים בימים אלו על אלבום הבכורה.
מיכאל גוטליב, מוזיקאי, מעבד ומפיק, בוגר קורס רדיו במכללה
את האלבום Jagged Little Pill קניתי בזמן אמת, בגיל 15, כשכולם זמזמו כבר את Ironic. תחילה נמשכתי ללחנים החזקים, לשירים כמו Forgiven ו Head Over Feet. מהר מאוד המשיכה עברה לטקסטים שלה, שבאותה תקופה, אני לא יכול להגיד שהבנתי עד הסוף לעומק. היה קל להתמכר לשירים כי היא נשמעה כל כך אותנטית ומשכנעת בחוויות שהיא עברה וברעל שהיא הוציאה בשירים האלה.
לארה סנואו (ואלרי שרמן), בוגרת קורס קיובייס
אלאניס מוריסט אמרה פעם “אני מעדיפה ללכת דרך החיים, מאשר להיגרר דרכם”, לדעתי זו מחשבה טהורה על איך להתמודד עם החיים ועם היום יום שלנו. בתור מוזיקאים אנחנו נתקלים כל יום בהרים שצריך לחצות והדרך היחידה להישאר שפוי היא לקום ולחצות אותם.
כשביקשו ממני לכתוב שורות אלה, יונתן (חרפק, השותף המוזיקלי של ואלרי) ואני ודיברנו על זה שהאלבום הזה הוא כנראה אחד הטובים שיצאו אי פעם. אחד הדברים שהכי נוגעים לי באלבום, מעבר לכנות שלו, הוא העובדה שהדמואים נוצרו באולפן ביתי, ולמרות ההקלטה המחודשת באולפן – השירות באלבום הן אותן השירות שהוקלטו בבית. אני מרגישה מאוד קרובה לגישה הזאת: גם ב EP הראשון של Lara Snow הקלטנו באותה הגישה. הטייקים המקוריים נשארו, כי יש בהם כנות. זו לא הייתה החלטה מודעת אלא משהו שהתגלגל במהלך העבודה – שירות שהוקלטו כguide היו בדיוק הדבר הנכון לשירים. לפעמים היופי שוכב ממש מתחת לאף ולא צריך לחפש אותו במקומות רחוקים.
האזינו לשיר Creatures of the Night שהשתתף באלבום הבוגרים של מכללת BPM
מיה יוהנה
מהצלילים הראשונים של All l Really Want ועד האקפלה החודרת בשיר Your House, האלבום Jagged Little Pill של מוריסט מעיף אותי אחורה בזמן לאחת התקופות היפות בחיים שלי, ולכן מטבע הדברים הוא תמיד יהיה מושלם בשבילי. ממרחק השנים אני מסתכלת על האלבום באוזניים טיפה בוגרות ומפוקחות יותר, רואה דברים חדשים. קודם כל את האומץ והעוצמה הנשית הבלתי מתפשרת של היוצרת והמבצעת המעולה הזו. התמזל מזלי וראיתי את ההופעה שלה בארץ בשנת 2012 וכל רגעי הגילוי והסערות של ההתבגרות עברו מול עיניי. מוריסט היא ללא ספק אחת מהיוצרות האהובות עלי, מהדמות הבועטת והחדה שעלתה מהאלבום הזה שדרך כל שיר והופעה מאז הלכה והשתפרה, הוסיפה גוונים ושכבות שפתחו בפניי עוד עולמות ונקודות למחשבה. היא מקור השראה כאשה וכאמנית שממשיכה להתפתח ולהדליק אותי בקול ובכתיבה שלה, וJLP תמיד יהיה רגע ההתאהבות המושלם שנזכרים בו בערגה נוסטלגית.
צפו במיה יוהנה בבלקוני TV תל אביב
Tzvika Force (צביקה לורבר), בוגר קורס לוג’יק
“אני זוכר שמאוד עשה לי את זה הכעס והחוצפה בחלק מהשירים. אלבום שדי שבר מוסכמות באותה תקופה וסימל גירל פאוור חדשני. השיר האהוב עליי מתוך האלבום הוא Forgiven”
האזינו לשיר של Tzvika Force מתוך האלבום THE FUTURE SOUND OF ISRAEL – אלבום הבוגרים של BPM
צפו בקליפ Let It Rain של צביקה פורס שצולם באולפני BPM
חולמים להפוך את המחשבות והרעיונות שלכם לשירים? לחצו כאן לכל הפרטים על מסלול זמר יוצר