8D, סאונד ב-8 מימדים, היא תצורת סאונד שסוחפת המון מאזינים בחודשים האחרונים. המון שירים פופולריים זוכים לגרסאות 8D, בהן הסאונד יוצר תחושה של הקפת הראש של המאזינים באוזניות. אז מה זה באמת 8D ואיך זה עובד? האם מדובר בעטיפה שיווקית גרנדיוזית לעיקרון פשוט? על כל זאת ועוד נדבר במאמר זה.
מה זה מוזיקה ב-8D?
בשנים האחרונות נפוצה תופעה שנקראת מוזיקה “בשמונה ממדים”, 8D, אשר גורמת למי שמאזין למוזיקה באוזניות לשמוע את המוזיקה בצורה שמרגישה כי היא מגיעה ממקום חיצוני כמו רמקול. ראשית, נדגיש שהמונח 8D הנו מונח שיווקי מטעה, כלומר ניפוח והגזמה של המצב האמיתי – 8D לא באמת כולל שמונה מימדים. למי שממש סקרן לגבי מה הם מימדים בהקשר זה, מוזמן לצפות בסרטון הבא שמוכיח כי אין קשר בין שמונה מימדים לקונספט המוזיקלי המדובר.
המוזיקה שאנחנו שומעים בתצורה זו הינה בעלת מאפייני סאונד המדמים האזנה טבעית בת שלושה ממדים (ימין-שמאל, קדימה-אחורה, למעלה-למטה) על ידי שימוש בטכניקה הבינאוראלית. לכן מעתה נתייחס לסאונד 8D כ”סאונד בינאורלי” בהמשך המאמר.
סאונד בינאוראלי סטטי (Binaural Audio)
פירוש המילה Binural, פשוטו כמשמעו, “שקשור לשתי האוזניים”. שמיעה בינאוראלית מאפשרת לבני האדם וחיות אחרות לקבוע את כיוונם במרחב ומקורם של צלילים. עיבוד ‘בינאוראלי סטטי’ היא שיטה מועדפת ויעילה להטמעת חווית השתקעות קולית תלת ממדית עוטפת, אשר אינה דורשת ציוד נוסף מצד טכנאי הקול ומצד המאזין. סאונד בינאוראלי סטטי מורכב מאות סטריאופוני אשר מעובד בעזרת אלגוריתמים המדמים האזנה טבעית בעזרת האוזניים. תוצרו היא החצנה (הבאת הסאונד אל “מחוץ לאוזניות”) של חווית האזנה מרחבית מדומה, אשר נתפסת בשלושה מימדים – האלגוריתם מעתיק את המידע האקוסטי הטבעי אשר מתורגם על ידי המבנה האנטומי של המאזין.
האוזניים של המאזין מסתמכות על שלושה מאפיינים תפיסתיים של מקור קול מובחן, כדי להחליט על מיקומו במרחב: הפרש הזמן בין האוזניים [1], הפרש העוצמה בין האוזניים [2] ואפקט הסינון והתהודה של אפרכסת האוזן [3], הראש והגוף של המאזין.
בגלל שכל העיבוד המרחבי הזה קורה בשלב המיקס, המאזין אינו נדרש להשתמש בציוד מיוחד מעבר לזוג אוזניות. מיקס בינאוראלי סטטי מוצג למאזין כשדה קול סטטי. במילים אחרות, הוא אינו כולל מעקב אחר תנועת הראש. זה מאפשר לטכנאי המיקס רמה גבוהה מאד של שליטה על החוויה, מכיוון שלמאזין אין שום יכולת השפעה על המערכת. בנוסף, זה גם מאפשר לטכנאי המיקס לגשת למיקס תלת-מימדי בזרימת עבודה מאד דומה למיקס סטריאופוני מסורתי.
מיקס בינאוראלי, דרישות טכניות
כל סוג של אות יכול לתפקד למעשה בתוך מיקס בינאורלי.
מונו ותוכן מרובה-ערוצים
תוכן מונו (כמו מיקרופונים, גיטרות, כלים וירטואליים וכדומה) – מקורות מונו אלו יכולים להיות ממוקמים בכל מקום מסביב למאזין בתלת-מימד. הדבר נכון גם עם תוכן רב ערוצי כמו סטריאו, 5.1, 7.1 וכדומה – כאשר ממקססים אות סטריאופוני, שני המקורות יכולים להיות ממוקמים בצורה עצמאית או יחסית בשביל להגדיר את רוחב המרחב הרצוי. כאשר ממקססים תוכן רב-ערוצי, גישה זו מאפשרת לטכנאי ליצור מיקס רמקולים-סראונד (מקיפים) באמצעות אוזניות, על ידי מיקום כל ערוץ וערוץ מהתוכן הרב ערוצי במקום המדומה של אותו רמקול.
הקלטה עם מיקרופון בינאורלי סטטי
הדרך הקלה ביותר לתפוס ביצוע במצב בינאוראלי סטטי היא בעזרת מיקרופון בינאוראלי סטריאופוני (Binaural Stereo Microphone, או בקיצור: BSM), או מיקרופון “ראש” (הבנוי בצורה המדמה את מבנה ראש האדם, דוגמת ה-Neumann KU100). מיקרופון BSM מכיל קפסולת מיקרופון בתעלה של כל אוזן מלאכותית של הראש המדומה ובכך מבצעת את הסינון הטבעי שנוצר בהאזנה באמצעות האוזניים. מיקרופון BSM מצוין לתפיסת תמונת הקול המלאה של ביצוע מסוים, במיוחד את הדהוד החלל ואת האופי האקוסטי הסובב את מיקום ההקלטה.
אוזניות פתוחות מול אוזניות סגורות מול מוניטורים
אוזניות סגורות, העדיפות למצבי הקלטה, אינן אידיאליות לסביבת המיקס הבינאוראלי. המבנה הסגור שלהן יכול ליצור תהודה פנימית אשר מחבלת בגוון הסאונד של מה שננסה לשמוע, עקב הגברה של התדרים הנמוכים. בנוסף, אוזניות סגורות נוטות להחליש את אפקט ההחצנה של האות הבינאוראלי על ידי “משיכה” של תפיסת המיקום קרוב יותר למאזין, יותר מאשר באיך שמיקום זה יורגש באוזניות פתוחות.
אוזניות פתוחות מצד שני, נוטות להציג תגובת תדרים שטוחה יותר ועוצמת ווליום מדויקת יותר בכל פרט, ובכך מאפשרת לקבל החלטות מדויקת יותר בכוונון בין שמירת אופי וגוון הסאונד והחצנת האות הבינאורלי. בנוסף, אוזניות פתוחות לרוב מתישות את האוזן פחות משמעותית והינן נוחות לחבישה, מה שמשפר את יכולת השיפוט האובייקטיבית בזמן סשנים ארוכים של מיקס באוזניות. חשוב לזכור לקחת הפסקות תדירות מהאזנה באוזניות ולתת לאוזן קצת “לנשום” ולנוח, ותמיד זכרו למקסס בווליום ראוי.
מיקס בינאוראלי בעזרת מוניטורים אינו שגוי בהכרח, אך אינו מועדף. הסיבה המרכזית בה יהיה כדאי למקסס באמצעות מוניטורים היא אם המאזין יאזין לקטע גם באוזניות וגם באמצעות רמקולים. העדיפות לטכנאי המיקס היא למקסס באמצעות אוזניות תוך בדיקת המיקס על מוניטורים מדי פעם כדי להחליט על האיזון האופטימלי. מיקסים בינאוראליים יכולים להישמע נהדר על רמקולים, אך זה תלוי באיך המיקס בוצע בדגש על מידת ההחצנה, ואפקט ההשתקעות התלת-מימדי של המיקס לרוב יבלע ולא ישמע בהם.
בעיות נפוצות במיקס בינאוראלי
קיימות כמה בעיות נפוצות ספציפיות למיקס בינאוראלי שטכנאים יכולים להיתקל בהן בזמן סשן.
שימוש באלגוריתם
האלגוריתם בו הטכנאי יבחר להשתמש הוא כנראה הדבר שהכי ישפיע על התוצאה הסופית בשרשרת האפקטים. כפי שהסברנו לפני, כאשר ממקססים באופן בינאוראלי, צריך לבחור בין אפקט המיקום והחצנתו לבין שמירת גוון הסאונד המקורי. לחלק מהאלגוריתמים הללו קיימות יכולות מדידה מדויקות, אשר מחצינות את הסאונד בצורה מאד מדויקת בחלל התלת-מימדי – זאת על חשבון האיכות הטונאלית המקורית של הסאונד. חלק מהאלגוריתמים יתעדפו את הצד השני של זה – הם ממקמים את הסאונד בקירוב, אך משמרים יותר את הטונאליות המקורית שלו. לכן, בחירת מערך הנתונים (או במילים פשוטות, הפלאגין או הפריסט הספציפי) תהיה ההחלטה המשמעותית ביותר כאשר מעצבים את שרשרת הסאונד הבינאורלי.
מומלץ לתעדף שימוש באלגוריתם השומר על הטונאליות של הסאונד על מקורות קול המוכרים לאוזן האנושית, כמו כלים אקוסטיים והקול האנושי. זאת לעומת שימוש במערך נתונים אשר מחצין את הסאונד ויגרום לסאונד לא טבעי ומפולטר יתר על המידה.
מהעבר השני, צלילים שפחות מוכרים לאוזן האנושית כמו צלילים מסונתזים וחשמליים, יוכלו להתקבל אצל המאזין בצורה טובה גם עם שימוש באלגוריתם שנוטה יותר לכיוון אפקט ההחצנה מאשר שמירת הטונאליות, במידה וזה מה שנרצה. כיום ישנם פלאגינים כמו Sennheiser AMBEO Orbit (חינם!), אשר מאפשרים לשלב בין סוגי פילטר שונים כדי להגיע לתוצאה הרצויה ביותר.
וויסות האפקט הבינאוראלי
קיימים סוגים שונים של ערוצים, כמו שירה או דיאלוג או ערוצים רוויי תדרים נמוכים, אשר במקרה שלהם כנראה יהיה יעיל יותר לוותר על האפקט הבינאוראלי ולאפשר לסאונד לבלוט או להישאר במרכז המיקס. בנוסף איקוולייזר העובד בתצורת מיד/סייד יכול לעזור בהסרת תדרים בצידי התמונה הבינאוראלית תוך ריכוזם במרכז – לטכנאי יש שליטה מלאה על מיקומי הערוצים בסביבת המיקס הבינאוראלי הסטטי.
מידע סביבתי, כמו ריוורב ואפקטים בשליחה, יכולים לכסות אזור מסוים בתמונה הבינאוראלית או לא להכלל בעיבוד הזה ולהופיע כפי שהם במקור. לעיתים ערוצי ריוורב יישמעו באופן המיטבי ללא העיבוד הבינאוראלי, בזמן שאפקטים בשליחה כמו דיליי או מודולציות יכולים להשיג אפקט השתקעות מרשים כאשר מעובדים בינאוראלית.
להרבה אפקטים שמקבלים סיגנל מונו, כמו דיליי וטרמולו, יכולים להוציא סיגנל סטריאופוני על מנת להרחיב את האפקט במרחב הדו-ממדי. בתוך המרחב הבינאוראלי, אפקטים אלו יכולים להתרחב יותר עם חיווט חכם ואוטומציה, כדי לנצל את המרחב התלת-ממדי שעכשיו נוצר. לדוגמה, תחשבו על סטריאו דיליי – טכנאי בינאוראלי יוכל לחווט את יציאות ימין ושמאל לערוצים נפרדים, כאשר לכל ערוץ כזה יש עיבוד בינאוראלי ו-LFO. ה-LFO יכול למקם בצורה אוטומטית את המיקום של הדיליים הללו בתמונה הבינאוראלית, ובכך ליצור בצורה אפקטיבית דיליי תלת-מימדי עם הדהודים שמגיעים לא רק מימין ומשמאל, אלא גם מלמעלה, מלמטה מלפנים ומאחור. פלאגין חינמי נוסף אשר יכול לסייע לכם בהשגת אפקט זה הוא Anaglyph.
8D וסאונד בינאוראלי, סיכום
אמנם התווית ‘8D’ שיווקית ומטעה, אך היא טומנת בתוכה מימד סאונד חדש ששווה לחקור, ללמוד ואף אולי ליישם – מוזמנים לצלול בחינם באמצעות הפלאגינים החינמיים ולראות איך אתם יכולים לשדרג את התמונה הסטריאופונית של ההפקות שלכם באמצעותו.
Image Source: OceanPro7
